למה רוב מחממי האמבטיה “עמידים בפני מים” כשלים בפועל
בואו נהיה כנים: אמבטיות הן סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים בכל מקום, טיפות מים שנופלות באופן אקראי, והטמפרטורות משתנות במהירות – מקור לחום קיצוני לחום גבוה מאוד.
אם אתם רואים דירוג IPX5 במפרט המוצר, זה כבר סימן טוב. אבל בעולם האמיתי? דירוג זה הוא רק נייר. מה שבאמת חשוב זה האם החוסם שבין צינור הקוורץ לבין המארז מסוגל לעמוד בעומסים האלו בלי להישבר.
“מבחן העינויים”
אנחנו לא פשוט מייצרים את המכשירים האלו ומקווים לטוב. אנחנו מעבירים כל משלוח דרך מה שאני מכנה “תהליך הזקנה בתנאי לחות גבוהה”.
זה בעצם מעין חדר עינויים – אנחנו חושפים את המכשירים לחום גבוה וללחות גבוהה שוב ושוב. למה? כי אנחנו רוצים לגרום לחומרים להתרחב ולהתכווץ.
אם החומרים שמשמשים לחיסום הם זולים, או שהחומרים האלו מתכווצים אפילו במעט, הלחות תוכל לחדור פנימה. כשזה קורה, המגעים החשמליים של המכשיר מתחילים להתחלד, ובמקרים קיצוניים המכשיר כולו נהרס ברגע שמדליקים אותו. אנחנו ממשיכים להפעיל את המכשיר עד שהוא נשבר, כדי לדעת בדיוק איפו נמצא הגבול.
המאבק עם החום
הבעיה היא השינויים החדים בטמפרטורה. נורת אינפרא-אדום יכולה להפוך מקרה לחום קיצוני בתוך שניות, ואז להתקרר באותה מהירות. ההתרחבות וההתכווצות המתמשכות גורמות ללחץ עצום על החוסמים שמונעים חדירת מים.
רוב החוסמים נהיים שבירים ונשברים לאחר זמן מה. לכן אנחנו משתמשים בחומרי סיליקון מיוחדים ובחומרי חיסום חזקים יותר. כך הם נשארים גמישים.
ובכלל, בדיקת עמידות בפני מים שנעשית במפעל היא חסרת תועלת. כל אחד יכול לייצר מוצר שעמיד בפני מים לחמש דקות ביום הראשון. ההצלחה האמיתית היא לדעת שהמכשיר עדיין מונע חדירת מים לאחר 500 מחזורי חימום.
האיזון הנכון
יש עם זאת בעיה: אם החוסם חזק מדי, החום נלכד בתוך המכשיר. כך נוצרת “קופסה עמידה בפני מים” שבעצם שורפת את החוטים החשמליים שלה. זו בעיה שצריך לפתור.
עלינו למצוא את האיזון הנכון – כך שהמים לא יחדרו, אך הרכיבים הפנימיים לא יישרפו. כדי לעשות זאת, אנחנו משתמשים בחוטים עבים יותר ובחומרי בידוד טובים יותר. כך המכשיר יכול לעמוד בחום הגבוה מבלי לפגוע בחוסם שמונע חדירת מים.